מתוך כתבתה של סימה קדמון במוסף לשבת של ידיעות אחרונות (05.03.2010)
המוסף עסק ברובו באלימות בני נוער שגואה בחברה הישראלית ובמסוגלותה של המדינה להתמודד עם התופעה.
(רק בשבוע האחרון - אונס של נער בן 13 אישה בת 30, אונס קבוצתי של קבוצת נערים נערה בת 13 לאורך תקופה ארוכה, מקרים רבים של אלימות בבתי ספר, גניבות ומעשי פשע נוספים)
לדעתי סימה צודקת ולא צודקת.עם כל הכבוד, לבני הנוער מגיעה פרטיות .לכל אחד יש לפחות דבר אחד שהוא שומר לעמו כעניין פרטי שלו ,שהוא לא היה רוצה לערב בו את הוריו.אך עם זאת,סך הכל,ההורים עושים הכל מאהבה.לא יזיק לשתף אותם קצת,לא בהכל.לכו תדעו,אולי הם יכולים לעזור,לייעץ,או סתם לתת הרגשה של יש תמיד מישהו שיקשיב.מצד שני,כמו שכבר נאמר פה,גם ההורים צריכים ליזום וליצור נושאי שיחה שיובילו לכימיה בין ההורה לילדו.
דרך אגב,סחתיין על הרעיון! אהבתי ביותר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
עם כל הכבוד לסימה קדמון, אני מרגיש שהיא מנסה כל הזמן להימנע מהסובייקטיביות. אני יודע, שהייתי מרגיש נורא באופן אישי אם ההורים שלי היו מחטטים לי כל רגע פנוי שלהם בחיים שלי- אי אפשר לקיים מערכת של אמון ככה. לדעתי- הבעיה הגדולה היא שהילדים\מתבגרים (ואני ביניהם) לא מספיק מדברים עם ההורים על דברים. כשילד חוזר הביתה ושואלים אותו "איך היה", והוא עונה כל יום "בסדר", על ההורים להתעניין יותר, ולנסות ליצור שיח על דברים שמשמעותיים גם להם וגם לילדיהם. רק ככה דברים כמו חס וחלילה פרשת האונס בת"א יוכלו להיחסף מוקדם- ואלי להימנע.
אני רוצה להתייחס דווקא להקדמה שכתבתם לפני הכתבה עצמה: "המוסף עסק ברובו באלימות בני נוער שגואה בחברה הישראלית ובמסוגלותה של המדינה להתמודד עם התופעה." זו תפיסה רווחת בחברה הישראלית, שאנחנו אלופים באלימות, שאנחנו חברה אלימה ויותר מזה- שהרף רק עולה. קל מאוד לחשוב כך, כשבכל יום, תופסים מקרי האלימות יותר ויותר שטח על דפי העיתון, ושמהדורות החדשות מתעסקות בזה כל כך הרבה. האם פעם שאלנו את עצמנו אם הבעייה החמירה, או שפשוט הפופולציה של הבעייה התנפחה? נכון, כשאנו שומעים על ילד בן 13 שאונס אישה בת 30, אנחנו מזדעזעים ואפילו מרגישים טיפת אשמה, שהנער מהווה חלק מהחברה שלנו, אבל אסור שנסיק מסקנות מהר מדי. אף אחד לא הוכיח עדיין שהחברה הישראלית היא יותר אלימה מן הממוצע, או שהאלימות רק גוברת. אני ממליצה לכולם לצפות בסרטון הזה (למביני אנגלית שביניכם)http://www.ted.com/talks/lang/eng/steven_pinker_on_the_myth_of_violence.html, שבו מנסה המרצה להוכיח לנו שאנחנו חיים בעידן הכי פחות אלים מאז קום האנושות (!)
לדעתי, זו ממש ממש לא צריכה להיות הדרך של הורים לנסות ולהבין/להכיר את ילדיהם. זו פגיעה עמוקה בפרטיות שלהם, ו"מה שלא יודעים לא כואב" לא תופס פה, כי לבני נוער יש את הזכות לשמור על הפרטיות שלהם, ולא סתם יש דברים שהם מסתירים מההורים שלהם. זה מובן ולגיטימי שהיא תרצה לדעת יותר מה קורה עם ילדיה, או כל הורה עם ילדיו, אבל אני באמת מאמין שיש דרכים אחרות לעשות את זה, והן אפשריות. ואם זו הדרך היחידה שהיא יכולה לחשוב עליה אז באמת שהיא נמצאת בבעיה ואפשר להגיד שאיפשהו היא נכשלה בחינוך שלה/בבנית הקשר עם ילדיה, שמתחיל הרבה לפני שהם בני נוער.
אבל אם זו האופציה שלה? אתה מדבר על תיקון עמוק יותר. ואתה צודק לגמרי "אף אחד לא יעשה את העבודה בשבילינו" שהיא מדברת עליו הוא העבודה שלפני. אבל אם אתה לא סומך על הילד, אם יש לך חשד, וגם אם אתה בוטח, סתם ככה בשביל להיות בטוחים פעם ב...
עיצוב ותדמית 
